|
שרש [געוויננען] (חולין קלא גיטין מד) שאני התם דקא משתרשי ליה פי' דמי המעשר עצמו חשבו לו הגוי ונפרע מחובו שנושה לפיכך חייב לתת הדמים שחשב לו הגוי במעשר לתתם ללוי (ב"מ מב) והא קא משתרשי ליה רב סמא בריה דרבא אמר דהוה שכרא חלא (מ"ק יב) כיון דלא שקלי אגרא שרשוי קא משרשו ולית לן בה פי' ריוח הוא דקאכלי בהדיהו לא חשיב מלאכה (ב"ק סו) מפני מה אמרה תורה טבח ומכר משלם תשלומי ד' וה' מפני שנשתרש בחטא פי' כמו ותשרש שרשיה ור"ח ז"ל פי' נהנה כלומר אם מכירתו מכירה וכן מי שטבח כי ההוא דגרסינן (גיטין לה) נשבע על שקר על אחת כמה וכמה ומ"ט נענשה משום דאשתרשי לה מקום דינר (א"ב ענין ריוח והנאה): ערכים סמוכים
באדיבות אתר ספריא
|