|
שחר [שווארץ] (נדרים ל) הנודר משחורי הראש שאין נקראין שחורי הראש אלא אנשים (יומא כח) צלותיה דאברהם מכי משחרי כותלי פי' תפלת האבות כולם ולא הזכיר אברהם אלא מפני שהוא עיקר וכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה לפנות ערב משעה שיכנס השמש במערבו באותה העת מתחילין הכותלים שבמזרח להשחיר וזו השיחה תפלת הצהרים כדת המסורה לו מאביו מאברהם ניקום ונגמור כלומר אברהם קיים המצות ועדיין לא נתנה תורה ואין לנו ללמוד אלא ממנהג הנביאים כגון דניאל וכיוצא בו מפני שנהגו בהלכה למשה מסיני (ב"ק כ) משום שחורתא דאשייתא פי' כיון שמשתמשין בבית מיטנפין הקירות ונראין מושחרין כישנים והוא מבקש לגבות ממנו דמי בניין חדש לפיכך מנעו מלהשתמש בו (יבמות יב) אפי' לר"י דאמר עד שירבה השחור על הלבן (כתובות לו) עד מתי הבת ממאנת עד שתביא שתי שערות דברי רבי מאיר רבי יהודה אומר עד שירבה השחור על הלבן פי' עד שיהא רוב השיער שחור פ"א שירבה עיקר השער שהוא השחור על ראשו של שיער שהוא הלבן אלו פי' ר"ח ז"ל פ"א עד שירבה שער השחור על הבשר שהוא לבן (שבת קד גיטין יט) בכל כותבין בשחור ובשיחור פי' שחור כלי ברזל כדתנן (כלים פי"ג) השחור והזוג של מספריים שנחלקו ורושם בו את המגילה שיחור גחלים שכבו נופח באש פחם תרגום בשיחרורין ופעל בפחם תרגום ונפח נור בשיחוריין (פרה פ"ג) שחור שיש בו אפר כותשין אותו פי' בשר שחור אם יש בקצתו אפר: ערכים סמוכים
באדיבות אתר ספריא
|