[צוזאממען שלאגען] (בכורות מד) המקיש בקרסוליו פי' כשהולך מקיש קרסוליו זו בזו ומשמיע קול והוא הקישן שבגמרא ועיקרו מן דא לדא נקשן (זבין פ"ד) זב שהקיש על כציצטרא פי' הכה כאותה ששנינו הקיש בקנה (מנחות פז סנהד' כה) בנקישא תליא מלתא פי' שסופק כפיו זו לזו כדי להפריח יונו ויקדים לאידך יון אמר אנא ידענא למנקש טפי ולא גמר ומקני הילכך פסול אבל תולה בדעת עצמו כגון משחק בפספסין דלאו בכח תליא מלתא פי' שסופק כפיו זו בזו אמינא גמר ומקני קמ"ל (ב"מ נח) במשלם שערי מן כדא נקיש ואתי תיגרא פי' בהפנות התבואה מן הכלי כלומר נשאר הבית ריקן מן המזון דופקת המריבה ובאה (מגילה יב) בן קיש בן שהקיש על דלתי רחמים ופתחו לו פי' דפק (ב"ק נב) מהו דתימא איבעי ליה לנקושי עליה קמ"ל פי' לדפוק (עירובין ג) ואי נקש ביה סיכת וחבריה ביה חבריה. ותתקע את היתד תרגומו ונקשת ית סיכתא וכן ותתקע ביתד דדלילה (סנהד' סה כריתות ג) הקשת זרועותיו הוי מעשה פי' שמקשקש בזרועותיו: