[בעניידען] (גיטין ז'). וקינה ודימונ' ועדעדה כל מי שיש לו קנאה על חברו ודומם שוכן עדי עד עושה לו דין (סוטה ב) מאי לשון קינוי דבר המטיל קנאה בינו לבין אחרי' א"ר נחמן אין קינוי אלא ל' התראה וכן הוא אומר ויקנא ה' לארצו וגו' (מגילה י) קנאה את מעוררת עלינו פירוש כיון שתיכתב ותיקבע לדורות יהו האומות שומעים הדבר הזה ומתקנאים ואומרים נשלם גמולכם. (סנהדרין קג) מאן דפרע קנאיה מחריב קיניה פי' מי שפורע קנאתו וחמתו מחריב ביתו כמו נבות היזרעאלי שגורש ממחיצתו (ב"ר פ' מב) ויבא הפליט אמר אברהם זה קוניון הוא כלומר קנאי (סנהדר' פא) הבועל ארמית קנאין פוגעין בו פי' מי שמקנא לשם שמים כמו פנחס דכתיב ביה בקנאו את קנאתי: