[פרייא, פעלד] (כלים פכ"ג) טפיטן של סוס טמא מושב מפני שעומדין עליו בקומפון פי' שדה ששוחקין בו המלכים שמו בל"י קמפון וגם בל' לע"ז והוא קמפ"ו. (בפסקא דויהי בשלח) הוציא כרוז ואמר כל עמא יפקון לקמפון. (בויקר' רבה פ' אל תהי עד חנם והוא עד) הוצי' כרוז במדינה ואמר כל עמא יפקון לקמפון הבי' תולדות וכו' (ובאמור אל הכהנים פ' וצדקתך אלהים) כל נר שילקוט ויאכל מפני שביעית תיה' מחזירין אותו בקמפון. ס"א קנפון (א"ב פי' בל"ר שדה מרווח הן לטייל הן לצחוק):