|
קל [פערדערבען. צוגרינדריכטען] (שבת עח) אפילו תימא רבנן קלקולו זהו תיקונו אית ביה תרי פירושי חד דלענין שופריה דסיד קיימא ההיא ברייתא לאו לענין שרורותיה וקא סברי רבנן דסיד שעירב בו חול אע"פ שהוא מתחזק הלך יפיו ומותר בגולה והוא משום שרירותא קאמרי חול גס כדי ליתן על מלא כף סיד. ופי' שני כיון דלא שרי למיסד ביה בגולה עד שיערה בו חול הוה ליה קלקולא דקא מקלקל הוא התיקון. והלכך משערינן חול גם כדי ליתן על מלא כף סיד דחשיב ליה כדי שיהא מותר לסוד בו (הוריות יב) בזמן ששניהן עומדין לקלקלה האיש קודם פי' האיש במשכב זכור והאשה בקובה (גיטין נז) מעשה בת' ילדים וילדות שנשבו לקלון הרגישו בעצמן למה הן מתבקשין וכו' (מכות כג) נתקלקל בין ברעי בין במים (גמ') קלה בין בראשונה בין בשניה פי' נתקלקל ברעי בין בהכאה ראשונא בין בהכאה שניה (חולין ח) סכין של ע"א מותר לשחוט בה מקלקל הוא פי' שחיטה מפסדת הבהמה כי דמיה בחייה יותר מן השחוטה (דמאי פ"ג חולין ו) מפני שחשודה לחלוף המתקלקל (שבת קה) כל המקלקלין פטורין חוץ מחובל ומבעיר מתניתא רבי יהודה ברייתא ר' שמעון ובהלכה של מעלה מזו אימור דשמעת ליה לר' יהודה במתקן במקלקל מי שמעת ליה (כתובות ו)במקלקל הלכה כרבי יהודה או כרבי שמעון (פסחים עג) לדברי האומר מקלקל בחבורה פטור פי' העושה חבורה בשבת מקלקל היא (א"ב תרגום ויסלף דברי צדיקים ויקלקל פתגמין תריצין): ערכים סמוכים
באדיבות אתר ספריא
|