[קנויעל. פריקע] (שבת מח ב"ב יט) טומנין בגיזי צמר ובציפי צמר פי' ציפי צמר המנופץ שעושות הנשים כשטוות הגיזה וכורכות אותן כעין אגודה כדי שיהא נוח לטוות ועדיין לא נצבע יוצאין בפוקרין ובציפי צמר פי' אדם קרח מביא צמר וצובעו וקושרו למעלה ממצחו עם חתיכת בגד כדי שיראה כי שערו הוא ומוציא קצותיו תחת הסוד' ואמרו חכמים כיפה של צמר היה מונח בראש כהן גדול ועליו ציץ מונח שנאמר ושמת אותו על פתיל תכלת: