[טהייל] (בסוף פיאה) רבי עקיבא אומר פרס פי' חצי מנה (דמאי פ"ה) וכן העני שנתנו לו פרוסות פת (חולין קכז) ורמינהי מיהא דתנן (טבול יום פ"ג) אוכל שנפרס ומעורה במקצת (שקלים פ"ג) בשלשה פרקים בשנה תורמין את הלשכה בפרס הפסח ופרס עצרת ובפרס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי רבי עקיבא בן עזאי אומר וכו' (ירושלמי שקלים פ"ג) כל הן דתניא פרס פלגא. ותניא (בתוס' דבכורות ובפ' ב' בתוס' שקלים) רבי יוסי ברבי יהודה אומר אין פחות מט"ו יום קודם לרגל. ואמר בגמ' כמה פרס רבי יוסי ברבי יהודה אומר אין פרס פחות מט"ו יום מאי משמעה א"ר אבהו פרוסה פלגא פלגא דמאי פלגא דהלכות פסח כדתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח שלשים יום. (חולין לז) הנח לנזיד הדמע דליכא כזית בכדי אכילת פרס פירוש נזיד הדמע תבשיל שיש בו שמן של תרומה כי התרומה שנתערבה בחולין נקראת דמע ותנן (טהרות פ"ב) הראשון שבחולין טמא ומטמא. השני פוסל ולא מטמא והשלישי מפורש (בכורות כח) בענין המדמע בנזיד הדמע ומקשינן אי אמרית שליש של חולין שנעשו על טהרות תרומה פסלי גופיה מלאכול בתרומה היכי ספינן ליה מידי דפסיל גופיה מלאכול בתרומה הלא נזיד הדמע ישבו שמן של תרומה ופרקינן נזיד הדמע אין כזית שמן של תרומה במקפה של חולין בכדי אכילת פרס לא משכחת לה וזה מפורש (פסחים מד) דתנן מקפה של חולין השום והשמן של תרומה ונגע טבול יום במקצתו לא פסל אלא במקום מגעו מאי טעמא דאיכא כזית מן השום והשמן בכדי אכילת פרס וכו' אי הכי אמאי פליגי רבנן על רבי אליעזר בכותח הבבלי הנח לכותח הבבלי כזית בכדי אכילת פרס לא משכחת לה פיר' לא יתכן לאדם האוכל בפסח כותח כגון שטובל פתו בכותח וקא שטיר משטר האוכל כזית מקומניתא דאימא שהוא חמץ בכדי אכילת ד' בצים שהוא שיעור פרס וכל שהוא פחות פוחת דעתו אצל כל אדם והוא הדין לנזיד הדמע. מצטרפין לפסול את הגויה בכחצי פרס כבר פירשנו בערך גויה (עדיות פ"ג חולין קלה) חמש רחלות גוזזות מנה ופרס חייבות בראשית הגז פי' ק"נ דינר שהן ק"נ זוזין (ר"ה כט) לא יפרוס אדם פרוסה לאורחין אלא אם כן אוכל עמהן פי' לא יברך להן ברכת המוציא להוציאן ידי חובתן בלא טעימת כלום אבל לבניו יכול לעשות כן בלא טעימת כלום מפני שמלמד בהן (א"ב פי' בל"י חצי וחלק וטעם פרוס הפסח ופרוס עצרת פירושו בל"ר קודם ולפני וחז"ל סמכו ענין מלות זרות לפי לשונם לעשות זכר לדבר ואמרו אפותיקי אפו תהא קאי וכן בקפנדריא וכאלה רבים ואמרו מאי פקדון פוק דון):