[ווערפען, שיטטעלען] (שבת עג) אמרו הגוזז את הצמר המלבנו והמנפצו ספר אחר והמנפסו וכבר פירשנו בערך נפס (שם) תנא הדש והמנפץ והמנפס כולן מלאכה אחת הן פירש גאון המנפץ את האוכל מן עפרוריתו חייב משום דש וכן המנפס מולל שבולי' (יומא כ) אתגרת ליה פוץ עמריה פי' פעם אחת נשכר עני בן טובים אצל בעל הבית שלא היה מכירו נתן לו צמר לנפצו ונעצב הנשכר שהגיעו לזו הפחיתה והרגיש בעל הבית ואמר לו הניחו והשיב לו מאחר שנשכר הנח לנפץ הצמר (ב"ב כו) רבי מריון בריה דרבין נפצי כתנא הוו (נדה סו) אמר שמואל זו ממלא דם ונופצת ואין לה תקנה ומפורש בירושלמי תמן אמרי כמעשה ער ואינן שהיו משחיתין שכבת זרע שלהן (שם לא) היינו דאמרי אנשי פוץ מלתא ושדי לכלבא כלומר אם יסיר המלח לא יצלח אלא לכלב וימץ טל מן הגיזה תרגומו ונפץ טלא מן גזתא התנערי מעפר תרגומו איתנפצי מעפרא. הציגני כלי ריק תרגומו נפצני כמו ריקן: