[קראנע, ראנד] (ברכות נא) עיטור ועיטוף פירשנו בערך עטר. (כלים פ"ה). עטרת כירה טהורה פי' בנין שסביב הכירה כדי שלא תצא האש (אהלות פ' יד) העטרות והפיתוחין פי' בנין למעלה מן החלון ויש בו חורין עגולים כמין עטרות כדכתיב והעטרות תהיינה (מדות פ' ג) עולין ורואין את העטרות שבחלונות שנאמר והעטרות תהיינה (שבת קלז) בשר החופה את העטרה פי' מקום שמל את הערלה נשאר הבשר כעטרה סביב לגיד (נדה יד) גבול יש לה מעטרה ולמטה מותר מעטרה ולמעלה אסור פי' למטה מן הברית בצד הגוף מותר לאחוז (סנהד' סח) תני רבי חייא עד שתקיף העטרה כי אתי ר' דימי אמר הקפת גיד ולא הקפת בצים (נדה מו) ר' יוסי אומר משתקיף עטרה פי' שיער. (סוטה מח) בפולמוס של אספסינוס גזרו על עטרות של חתנים גמ' אמר רב לא שנו אלא של מלח ושל גפרית פי' ר' גרשם זכרונו לברכה מזהב היתה אותה העטרה ורחצו אותה במלח וגפרית שתהא יפה אבל של וורד ושל הדם שהעטרה עצמה של וורד ושל הדם ור"ח ז"ל פי' קיימא לן בין מלח ובין גפרית בין הדם ובין וורד ובין קנים ובין חילית אסור והני מילי דגברי אבל דנשי שרי חדא דבהדיא אמרו רבותי מהלכתא כלילא שרי ותו זו דגרסינן (בגיטין ז) רבינא אשכחיה למר בר רב אשי דגדיל כלילא לברתיה וכו' עד דומיא דכהן גדול בגברי אבל בנשי שרי וקיימ' לן הלכתא כמר בר רב אשי בכולא תלמוד' בר ממיפך שבועה וחיורא תניא אי זו היא עטרות כלות עיר של זהב אבל עושה הוא כיפה של מלח פי' לא אמרן אלא לכלות אבל לשאר נשים לא. דהא ר"ע עבד לדביתהו עיר של זהב (יומא סט) למה נקרא שמם אנשי כנסת הגדולה שהחזירו עטרה ליושנה: