[באהרען, שטעכען, גראבען] (תרומה פ"ח). ניקורי תאנים וענבים וכו' עד כל שיש לו לחה אסור פי' חיישינן שמא ניקרם נחש (ע"ז לו). אי אית ביה ניקורי חיישינן פי' כמו תרנגולין שמנקרין דחיישינן שמח הנחשין עשו אילו הניקורין (שם לה) גזירה משום ניקור נחש שחוששין לגלוי חלב ושותה בו נחש והקיא בו ארס (חולין נז) לא חייש אבא לנקורי פי' לנשיכת נחש (טהרות פ"ג) נקרת תרנגולין בפ' היו מנקרין בהן על הארץ פירוש היו הכלב והחולדה מנקרין מן הנבילה ואוכלין ולא זזו ממקומן (ברכות מט) הנקרנין תופשין אותו על כך פי' המדקדק שלא בדבר צורך ובלשון ערבי קורין אותו אלמנקאר כגון תרנגול המנקר באשפה (א"ב נקדנין כתוב בנוסחאות דידן ופי' רש"י דווקנין) (ירושלמי) ובאש לרבי זעירא כגון דצווח ר' יעקב ברבי אחא לרבי חייא בר אבא נוקרנא. (בריש ילמדנו) שלא ימצאו הנוקרנין ידיהם (ובפסיקת' ויקהלו משה ואהרן) ואין דור שאין בו ליצנים והיו הנוקרנים אומרים אין אתם יודעים וכו'. (קדושין פ"א) הסרוקין והנקורות והגרדיים פי' בערך סרק מאי מכבשין מנקר ריחיא כבר פי' בערך כבש. (חולין נז) ההוא צנא דנקירי פי' חתוכים רגלי' בדקיה בצומת הגידי' מקום שהגידי' צומתים ומצא הגידים שלמים קיימים ואכשר: