[צוזאממען דריקען]. (חולין ד). ודלמא סימנא הוה ליה בגויה אמר רב משרשיא דמסמסי ליה מסמוסי פי' מלכלכו שלא ישאר בו סימן. (שם כח). ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קני אתא כי ממסמס קיעיה דמא נתמסמס הבשר רואין אותו כאלו אינו היכי דמי נתמסמס כל שהרופא גורדו מעמידו על בשר חי. (שם עה). הומרך פסול נתמסמס פסול כבר פירשנו בערך מז. (נדה כד). איתמר המפלת שפניו מוסמסין. פי' שבשר פניו נימוק תחת העור. פ"א כגון כלי מתכות שנצרף: