[ליגענט]. [ב"ק עד) עדים שהוכחשו ולבסוף הוזמו פי' כגון דאתי בי תרי דאמרי פלוני הרג את הנפש והוכחשו דאתו אחריני ואמרי לא הרג מהשתא הוו להו תרווייהו כיתות מוכחשות דבהכחשה לא אזלינן בתר עדות בתרא כדאמרי' תרי ותרי נינהו מאי חזית דסמכת אהני סמוך אהני ואח"כ הוזמו דאתו אחריני ואמרי והלא עמנו הייתם וכו' נהרגין ולא אמרי' כיון דהוכחשו בטלה העדות וכשהוזמו על עדות בטלה הוזמו אלא הכחשה היינו תחילת הזמה אלא שלא נגמר והשתא הוא דנגמר כשהוזמו (כתובות כ) אין מזימין את העדים אלא בפניהם ומכחישין את העדים שלא בפניהם והזמה שלא בפניהם נהי דהזמה לא הויא הכחשה מיהת הויא. ובערך זה יש מזה הענין (ב"מ ד) מה לפיו שכן אינו בהכחשה והזמה פי' אם יודה שלויתי מפלוני מנה ביום פלוני במקום פלוני ויבאו עדים ויעידו כי שם היינו בו ביום באותו מקום שאמרת ולא לויתה אחר היה שלוה או אם יאמרו לו אותו היום עמנו היית במקום פלוני רחוק מזה המקום יותר ממהלך יום והוא מכחישם אמר הודאת בעל דין כמאה עדים ואין העדים יכולין להכחישו ולא להזימו: