[רובער] (ב"ק סב) מה בין גזלן לחמסן א"ל גזלן לא יהיב דמי חמסן יהיב דמי אי דיהיב דמי חמסן קרית ליה והאמר רב הונא תלוה וזבין זביניה זבינא לא קשיא הא דאמר רוצה אני הא דאמר לא רוצה אני. פי' אף על גב דיהיב דמי כיון דבעל כרחיה שקיל ולא אמר הנגזל רוצה אני חמסן קרית ליה (סנהדרין כה) והחומסנין מעיקרא סבור דמי קא יהבי כיון דחזן דקא חטפי שקלי בעל כרחייהו גזרו בהו אל תשת רשע עד אל תשת חמס עד אלו הגזלנין מלוה בריבית ומועלין. (בב"ר פ' לב) בריש אלה תולדות נח החמס קם אתמהא חס ושלום אינו קם ואם קם למטה רשע לחיובו של רשע כלומר להיות לו שבט מכה (בב"ר מז) ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך חמסני אתה בדברים רבי ברכיה אמר יבעו דיני גבך לשני בני אדם שהן חבושין וכו'. רב מנחמא אמר בשם רבי אבין חימסה פניו. (ובילמדנו ותדבר מרים ואהרן) אסטסינות שנאמר ותאמר שרי אל אברם חמסי עליך מהו חמסי שחיטטה אותו וחימסה פניו כמניה. (כתובות יז סנהדרין יד) לא תסמכו לנא לא מן סרמיסי' ולא מן סרמיטין ואמרי לה לא מחמסין ולא מטרמסין כתב גאון שהוא דבר מכונה ועכשיו נתקלקל אפקעיות של מטוה בזמן שמסתכסך קורין אותו בארמית סרמוטי זה פירוש סרמוסין סרמוטין לשון סירטוט הוא וכתב מקולקל נקרא סרמוטי חמיסין לשון חטיפה טירמוסין מלשון עוגה שנטלת מן העיסה ואפויה כשהוא כמו כדור ולא השוו פניה ולא תקנוה נקרא טורמוס וכן הן אומרים אל תסמכו לנו מן המסכסכין את הדברים זה בזה כמטוה מסוכסך אלא מן שמסלסלין אותן ומעמידין דבר על אופניו ולא מן שאין טעמיהן מרורין ככתב מסורטט ולא מן שחוטפין את הדבר כחמיסין אלא מיושבין ולא מן שאין מתקנין את הדברים ומייפן אותן ומי שטעמיהן כטורמוס פ"א סרמיסין שמסרסין את המסכתא ואין שונין ממנה אלא פרק אתד סרמיטין ששונין את המסכתא חתיכות כסמרטוטין תמיסין ששונין חומשה של מסכתא טרמיסין ששונין שתי הלכות מהמסכתא: