[נייא] (כתובות כד) מאי למימרא דרבי יהודה חייש לגומלין ורבנן לא חיישי לגומלין והא אפכא שמעינן להו דתנן (דמאי פ"ד) החמרין שנכנסו לעיר למכור תבואה ואמר אחד מהן שלי חדש ולא התירו העומר שלי אינו מתוקן פי' אינו מעושר אין נאמנין דחיישינן לגומלין שמא התנו זה עם זה שהאחד יאמר כן על חבירו במקום זה וחבירו יאמר עליו כן במקום אחר וכו' (בסיפרא באמור אל הכהנים סמוך וספרתם) שלש דברים תלויים בארץ ונוהגין בארץ ובחוצה לארץ החדש והערלה והכלאים החדש אסור מן התורה בכל מקום והערלה הלכה והכלאים מדברי סופרים. (קדושין לט) ומה חדש שאין איסורו איסור הנאה ואין איסורו איסור עולם פי' חדש שאין איסורו איסור עולם אלא עד שיקריב העומר בלבד ואפילו קודם העומר מותר בהנאה מאי טעמא לא תאכלו כתיב באכילה אסור בהנאה מותר ויש היתר לאיסורו כי הוא עצמו החדש שאסור לאכלו קודם לעומר מותר לאוכלו לאחר העומר כלאים החמור שאיסורו איסור עולם שאין כלאים מותרים לעולם והן איסורי הנאה שנאמר פן תקדש פן תוקד אש ואין היתר לאיסור כלאים לעולם לא לזרעים ולא לכרם ואף על פי שתלש הזרעים והוא הדין לערלה בשנים שאסור בהנאה ואין היתר לאיסורו פי' לאותו פרי שטענו האילן בשני ערלה אין לו היתר אכילה אבל האילן עצמו שהיה פריו ערלה אחר שלש שנים מותר הוא ופריו: (יומא כו) פייס השלישי חדשים לקטרת בואו והפיסו פי' בגמר' תנא מעולם לא שנה אדם בה לפיכך נקראו חדשים: