[ארם. האנד] (חולין קלד) (בתוספת' דשבת בפ' הגוזז) מניין לזרוע שהוא יד שנאמר ותהיין העבותים אשר על זרועותיו וכתיב אסוריו מעל ידיו (ובילמדינו בריש פנחס) אתה למדת סניגוריא על בני בלשונך טול את הלחי אתה כיוונת לקיבת האשה והאיש טול את הקיבה אתה יגעת בזרועך טול את הזרוע אתה היית מטיל שלום בין אדם לחברו אתה הוי מברך את בני בשלום שנאמר ישא ה' פניו אליך וישם לך שלום אמר ריש לקיש הוא פנחס הוא אליהו אמר לו הקב"ה אתה נתת שלום ביני ובין בני ישראל בעולם הזה אף לעתיד לבא אתה הוא שעתיד ליתן שלום ביני ובין בני ישראל שנאמר הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא וגומר (חגיגה יא) וסערה תלויה בזרוע פי' הכל תלוי בגבורתו של הקב"ה והגבורה היא זרוע כדכתיב לך זרוע עם גבורה: