|
זרח [זין אויף געהן. צייטיגען] (שביעית פ"ד) הפגים משהזריחו אוכל בהן פתו פירוש הן התאנים שהתחילו לבשל מלשון ויזרח לו השמש וכי השמש לו לבדו זרחה והלא לכל העולם כולו זרחה וכו': (מכות י) מאי דכתיב אז יבדיל משה שלש ערים בעבר הירדן מזרחה שמש אמר לו הקב"ה למשה הזרח השמש לרוצחין פי' עשה להם תקנה שיחיו וינצלו מיד גואל הדם. איכא דאמרי הזרחת השמש לרוצחנין פי' התקנת להם שיחיו וינצלו מיד גואל הדם: ערכים סמוכים
באדיבות אתר ספריא
|