[שפריצין] (חולין ס) הני כנושאי וזלוחאי דאתו קמיה הקב"ה פי' זיקא שמכבד את המקום זילחא היינו מטר שמרביץ. (שבת צה) אמימר שרא זילחא במחוזא אמר מאי טעמא אמור רבנן דלמא אתי לאשויי גומות הכא ליכא גומות פי' אמימר התיר לזלף לרבץ במחוזא משום דאיכא טפקי בדראת' כגון רצפה של אבנים וליכא חששא לאשויי גומות. (כסוף תוספת שבת) אין מזלחין את הבית בכל מיני זלחין (א"ב תרגום יזלו מים זלחין מיא):