[אומוויסיג. צווייאפעלהאפט] (ב"מ נד) ת"ש מהא דתנן בריש מסכת דמאי הדמאי אין לו חומש ואין לו ביעור הא קרן יש לו וכו'. (מכות יג) בג' אכל טבל כתנאי (פ"ד דדמאי) ר' אליעזר אומר אין אדם צריך לקרות שם על מעשר עני של דמאי וחכמים אומרים קורא שם ואינו צריך להפריש וכו'. (חולין עה פ"ד דדמאי) רבי שמעון שזורי אומר אף בחול שואלו ואוכלו על פיו פירוש שואל את עם הארץ שקנה ממנו ואומר הפרשת תרומה אם יאמר לו מעושרין אוכל על פיו. ותניא (בתוספתא דמאי) יותר על כן א"ר שמעון שזורי הפריש תרומה ומעשר וכו' עד שכשם שאימת שבת על עם הארץ כך אימת דימוע על עם הארץ ואם אמר כבר הוצאתי אני ממנו מעשר נאמן פי' כיון דידע עם הארץ עונג שבת וסעודת שבת קבע וקובעת למעשר אם לא הפריש מעשר אינו משקר שאימת שבת עליו כך יש אימת דימוע עליו וכיון שהפריש החבר תרומת מעשר מן הדמאי ואחר כך חזרה למקומה ונתערבה ואומר לעם הארץ כך וכך אירע לי שמא הפרשת ממנה תרומת מעשר אימת דימוע עליו מימר אמר כיון שהפריש ממנה ואח"כ נדמעה חמורה היא ואינו משקר פי' דמאי כבר פירשנו בערך דד. פירוש אחר מלשון דימיתי אם יצא ממנו מעשר אם לאו. פירוש אחר דין מאי מתוקן או לא. ובגמרא דבני מערבא מפורש דמי תיקן דמי לא תיקן. (בריש דמאי) הקלין שבדמאי פי' שנהנין מהן ואין צריך להפריש מהן דמאי שבאין מההפקר (א"ב בלשון יוני דבר של המון ויש ספק אם המון העם מעשרים תבואתם):