[אביררען] (חולין ט) ואלו הן הלכות שחיטה שהייה דרסה חלדה הגרמה ועיקור מאי קא משמע לן כולהו תנינא פי' אלו כולן שנויות במשנתינו מה בא שמואל ללמדנו. שהייה (שם לב) נפלו כליו והגביהן השחיז הסכין ועף ובא חברו ושחט אם שהה כדי שחיטה אחרת פסולה. דרסה (שם ל) התיז את הראש בבת אחת פסולה. חלדה (שם לב) או שהחליד את הסכין תחת סימן השני ופסקו רבי ישבב אומר נבלה. הגרמה (שם יח) השוחט מתוך הטבעת ושייר בה מלא החוט על פני כולה כשרה הא לאו הכי פסולה. עיקור (שם לב) שחט את הושט ופסק את הגרגרת או שפסק את הגרגרת ואח"כ שחט את הושט וכו'. (שם פא) השוחט ונתנבלה בידו הנוחר והמעקר פטור מאותו ואת בנו (שם פה) פטור מכסוי הדם. פי' שהייה לאחר שהתחיל לשחוט בוושט אם נפל סכין מידו ושהה קודם שיחזור לגמור את השחיטה כדי שיגביה בהמה אחרת וירביצנה וישחטנה דקה לדקה וגסה לגסה ועוף לעוף בכל הענינים ששהה ביני ביני כשיעור הזה פסולה פחות מכאן כשרה אבל אם שחט במקצת מן הקנה של בהמה ושהה כשיעור הזה לא חיישינן לה ואם שחט רובו חציו ושהה כשיעור הזה פסולה ובעוף אין שהייה אלא בושט אבל בגרגרת לא דאי שחיט מקצת ושהה לאו כלום הוא ופסוקת הגרגרת ברובה פסולה במה דברים אמורים בבהמה או בעוף שלא על ידי סכין אבל אם שחט כעוף בסכין יפה אם שחט מקת ושהה לא חיישינן דאי רובו כשר ואי חציו שר דמה נפשך אי מחצה על מחצה כרוב הוא שחטיה לרובה דגרגרת וכשרה ואי מחצה על מחצה אינו כרוב הא לא עבד ולא כלום וכי שהה כדי שחיטה אחרת וגמר שחיטתו כשרה. דרסה כיצד היה שוחט והכביד ידו על הסכין וחתך את הסימנין בבת אחת ולא הוליך ולא הביא פסולה ואם הוליך והביא כשרה דרסה לשון כמו דרוסת הארי. חלדה כגון שהכניס הסכין בין העוף לסימנין או בין סימן לסימן אי נמי הוה מזיא או עמרא עילוי אפקיתא או רקעתא דמידבק בקירא או בקנדרוג או בסנדרוס ועייל סכין תותייהו ושחט פסולה פי' מזיא שיער עמרא צמר הפקותא צואר קנדרוג דבק סנדרוס עטרן רקעת' סמרטיט מאי לשון חלדה כחולדה סדר' בעיקרי בתים דמיכסיא. הגרמה משיפוי כובע ולמעלה פסולה למטה כשרה. עיקר היה שוחט ופירכסה הבהמה או שהכתה ראשה לארץ ונתעקרו הסימנין פסולה: