[רייצען קראצען] (ברכו' לה) והא רבא הוה שתי חמרא כל מעלי יומא דפסחא כי היכי דנגרדיה ללבי' כדאשכחן (בפסחים קז שבת קח) א"ר חסדא אנא בעניותא לא אכלי ירקא משום דגריד בעתירורא אמינא היכא דעייל ירקא ליעול בשרא וכוורי. פי' דגריד מחלישו ומרעיבו ונותן לו תאוה לאכול (שם נ) האי תנא אליבא דרבי יהוד' סבר דגריד. (שם ע"ה) המגרד ראשי כלונסות בשבת חייב משום מחתך. (שם פא). זכוכית כדי לגרוד בה ראש הכרכר. (שם קט) ליתא גרדא דאסינתא דגריד מעילאי לתתאי פי' קליפה של סנה דאיגריד מעילאי לתראי שיקליפנו ממטה למעלה דלמא נפקי התולעים כעין הגרידה ויצאו דרך פיו (פסחים קיא) האי מאן דמפני אגירדא דדיקלא אחדא ליה רוח פלגא פי' הנפנה על הקליפה שנקלף מן הדקל פלגא כאב חצי הראש (ובראש השנה כז) גרדו והעמידו על גלדו כשר (מציעא סט) אזל לאגמא הוה יתיב אגירדא דדיקלא. (ובב"ק צט ובב"מ קיב) אמר רב מרי בריה דרב כהנא בגרדא דתרבנא פי' לתקן הסרבל בלעז פלו"קרי דליכא שבחא דליקני אומן לרכוכי שיהא רך ונוח דאגריה לבטישיה לדורכו ברגל כדי שיהא עב דהתם ליכא שבחא דאכתי בעי למיגרדיה ולרכוכיה. (שבת קלד) דלמא מידבקא גירדא מיניה ואתי לידי כרות שפכה. (שם קמז) סכין וממשמשין אבל לא מתעמלק ולא מתגרדין. (ובב"ב מה) הרחיצו סכו גרדו הלבישו פי' גירוד זה חיכוך בכלי. כי הא דתנו רבנן אין גורדין במגרדות בשבת בגוף של אדם. רשב"ג אומר אם היו רגליו מלוכלכות בטיט ובצואה גורד כדרכו ואינו חושש רב שמואל בר יהודה עבדא ליה אימיה מגרדא דכספא להתחכך בה. (ובע"ז כה) לאסוקי גירדא דיבלא גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעלין. פי' לאסוקי לרפאות את המכה להעלות בשר למקומו גירדא דיבלא מה שגורדין מן בגד בלוי פי' אחר גורדות שגורדין מעשב שנקרא חצב בלישנא דרבנן גירדא דמסנא מה שגורדין מן המנעל מן מקום בשר. ספר אחר גירדא דאסנא מה שגורדין מן הסנה. (שם לג) ת"ר נודות הגוים חדשים גרודין מותרין. (כתובות ע"ז) מאי אסותיה אמר אביי פילא ולונדא גירדא דאזגא גירדא דאשכפא. פירוש י"א קליפה של אגוז גירדא דאשכפא מה שאשכפין גורדין מן העורות (מנחות ל) הטועה בשם גורד מה שכתב ותולה מה שגרד וכותב את השם על מקום הגרד. (חולין מג) ונגרדיה ונכסיה מי לא תנן דם הניתז ושעל הסכין חייב לכסות אלמ' גריד ליה ומכסי ליה (כתובות ס כריתות יב) דכותיה גבי דם מהלכי שתים בשלא כינסה מי אסיר הא תניא דם שעל גבי ככר גורדו ואוכלו של בין השינים מוצץ ובולע פי' גורד הדם ומעבירו ואחר כך אוכל הככר. (פרק י"א בכלים) מן השוחלת מן הגורדת פי' ממה שנגרד מן הכלי כדכתיב ויקח לו חרש להתגרד בו (יבמות עט) רב חסדא אמר כקולמוס פסול כמרזב כשר מאי טעמא האי גריד והאי לא גריד פירוש עשוי כקולמוס לפי שראשו קצר וחד מגריד שכבת זרע מבית הרחם ומוציאה נחוץ אבל עשוי כמרזב שאין ראשו קצר לא גריד שכבת זרע מבית הרחם ואי משום גרידתא מידי דהוה האי דעשר כקולמוס אברזא דחביתא כשמוציאין אותה לחוץ אינה נוגעת בדופני הנקב הכא נמי אינו נוגע בדופני הרחם (ובפרק קמא דנזיר ד) בגמ' הריני כשמשון ודלמא גורדויי גרדי בהון והוא לא נגע בהון. פי' הים מבקע ראשם בראש הלחי ומושך ידו ואינו נוגע בהן: