[שענדן, שעמהען] (פסחים קיז) מתחיל בגנות ומסיים בשבח (ברכות מה) העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח והתניא הרי זה מגונה פי' ר"ח אוקימנא בשאר ברכות אבל בבונה ירושלים וכיוצא בהן שהן סוף ברכות הרי זה משובח: ומפרש בתלמוד ארץ ישראל כאן לכתחילה כאן לבסוף ורב אשי דהוה בתראה הוה עונה אמן דבונה ירושלים בלחישה כי היכי דלא לימרו סליקא ברכת מזון ואתו לזלזולי בברכ' הטוב והמטיב ש"מ דמשום שהיא ברכה אחרונה וכיוצא בה כל ברכה אחרונה עונין אחרים אמן (א"ב תרגום בפסוק בימים ההם כשבת שבת לחורין גנאי למסכנין ופי' מלה זו בלשון יוני פעמים דבר משובח ופעמים הפכו דבר מכוער):