[טוך. געוואנט] (חולין קה) כי סליק רבי זירא אשכחינהו לרבי אמי ורבי אסי דקא אכלי בבלאי חמתו'. (מנחות פרק ג') פי' כרכי ידייהו בחמת ישן ואכלי בלא נטילת ידים תרי גברי רברבי כרבנן ליטעו בדרב ושמואל כלומר דסבורין אתון דרב אכיל בלא נטילת ידים במפה הא קאמר ליה דעתי קצרה עלי כלומר נטלתי ידי אלא מה שאני אוכל במפה דעתאי אנינא איני יכול ליגע באוכל: