[פייאר] אש מחתה ומנורה (יומא מה) פי' אש מחתה דכתיב ולקח מלא המחתה גחלי אש מנורה דכתיב להעלות נר תמיד והיא הדלקת נרות באש. לאשתא בת יומא לאשתא תלתא לאשתא צמירתא (שבת סז) פירוש אשתא בת יומא שאחזתו בכל יום פי' אחר שהוא יום ראשון שאחזתו אשתא תלתא שאחזתו משלישי לשלישי פירוש אחר שלשה ימים שאחזתו. אשתא צמירתא חמה שאוחזת שלשה ימים רצופין ואין נחלצת מן הביני' קשה היא הרבה נוטלין סכין שכולה ברזל והולכין למקום שיש שם סנה וליתיותיה למטה מכל ההדקים ולפסקים וליחתוך ואותן חתיכות יחתכם קרוב לארץ. אשת' דסיתוא קשה מדקייטא וסימניך תנורא קרירא (יומא כז) בריש גמר' דאמר להם הממונה פי' החמימות של סתיו אלול' שהיא חזקה לא היתה מתגברת על הקרירות שיש בעולם כמו התנור הצנון אלולא שהבעירוהו בעצים הרבה ואש חזקה אינו מתחמם. (פסחים כה) אמר האי אשת' צמירתא נמי כשעת הסכנה דמיא. (ובשבת קו) לא קשיא הא בחולה מחמת אשת' הא בחולה מחמת אובצנ' פירוש חולה מחמת אשת' יכול לרוץ מחמת אובצנ' משום עייפות אינו יכול לרוץ. פירוש אחר מחמת אשת' החולה ממש הוא דלא יכול למרהט מחמת אובצנ' שנטרח הקיבה ונצטנן רהיט. (ובנדרים י) כאימרא כדירים כאישים כבר פירשתי בערך אמר. (מנחות יב) בגמ' ואם החמיצו שיריה תנו רבנן מניין למעלה מבש' חטאת ומבש' אשם ומבש' קדשים קלים וממותר העומר ומשתי הלחם ומלחם הפנים ומשירי מנחות שהוא בלא תעשה תלמוד לומר כי כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו אשה לה' כל שהוא ממנו לאשים הרי הוא בבל תקטירו (יבמות ק) בגמרא כהנת שנתערב ולדה פי' היה יכול למימר כל שאור וכל דבש לא תקטירו ממנו למה לי לומר לך כל שממנו לאישים שיריו הרי הן בבל תקטירו: