[פינגר. דאס מענליכע גליד. (עירובין נג) א' רבא ואנן כאצבע בקירא לסבר' ס"א אוצבתא פי' כאצבע בקירא קרושה שלא יכנס בה. אמר רב אשי ולשכחה כאצבעתא בביזרא פי' כאצבע שישים אדם בתוך זרע שילך לו מהרה. ס"א כי אצבעתא בקירא קירא רכה כשמניח אצבעו לתוכו נעשה גומא וכשמגביה מפעפע ועולה ומתמלאת הגומא כאלו לא נשקעה בתוכה אצבע ולא היתה גומא בתוכה. ולשכחה כאצבעתא בביזרא פירוש ששוקע אצבעו בזרעונים כגון חרדל וכיוצא בהן נראה כאילו עושה גומא וכאשר מרים אצבעו חוזרת ומתמלאת הגומא מיד כך אנו כשמשלימין המסכתא ומתחילין אחרת מיד שוכחין הראשונה. פי כסיכתא בגודא לגמרא כמו היתד בכותל שאינו מעלה ולא מוריד כך אנו בגמרא. פי' אחר כמו שיכולין להכניס יתד בכותל שאין בו נקב (בכורות מה) ננס לא ישא ננסת שמא יצא מהן אוצבתא פי' ולד קצר כאצבע. (נדה מד) במשנה פחות מכאן כנותן אצבע בעין פי' הבא על נערה פחותה מג' שנים אינו חייב כלום שהוא כאדם שנותן אצבעו בעין דמה עין מדמעת חוזרת ומדמע' אף זו אע"פ שמוציא בתולין באים בתולים אחרים ולא הויא ביאתו ביאה. (כתובות ה) (מנחות יא) בגמ' מפני שאמרו הקומץ זו זרת זו קמיצה זו אמה זו אצבע זו גודל. פי' זו זרת אצבע קטנה שמה זרת למדוד ממנה עד גודל למדידת החשן דכתיב ביה זרת ארכו וזרת רחבו. זו קמיצה שעד האצבע של מעלה מן הזרת היה קומץ מן המנחה. זו אמה שבאותו אצבע האמצעי היא מדת האמה ושל מעלה הימנו הוא אצבע האמור בתורה וטבל הכהן באצבעו. גודל הוא בוהן על שם בהן ידו הימנית. (בתמיד בפרק לא היו כופתין) הפריש את הריאה מן הכבד ואצבע הכבד מן הכבד פי' היא יותרת הכבד. (פסחים סו) בגמ' ואפילו מן התמחוי ואי בעית אימא באלמנה לפי שאין כל האצבעות שוות. (בנדה קיב) ותבדוק עצמה בביאה ראשונה של בעל שלישי לפי שאין כל האצבעות שוות פי' אבר של איש: