אין עונים אמן יתומה (ברכות מח) קשיא ליה לרבינו ניסים ז"ל אהא דגרסינן בהחליל כיון שהגיע לענות אמן הלה מניף בסודרין והני לא שמעי הברכה אלא בהנפת הסודרין יודעין ועונין אמן יתומה ופריק הא דתניא אין עונין אמן יתומה מפרשי בני מערבא שעל מי שחייב באותה ברכה קאמר ובענייתו אמן יצא ידי חובתו וצריך שישמע הברכה ואחר כך יענה אמן והא דעונין אמן במניפת הסודרין בקריאת ספר תורה ולא בתפלה ולא בדבר ששליח ציבור מוציא את הרבים ידי חובתן וכך מפורש בגמ' דסוכה דבני מערבא בימה של עץ באמצע וחזן הכנסת עומד עליה ועומד אחד מהן לקרות בתורה והיה הממונה מניף בסודרין והן עונין אמן (ובברכות נה) אי זו היא אמן יתומה רב הונא אמר הן הן דמחייב לברכה ולא ידע מה הוא עני. רב כהן צדק גאון אמר חייבין הציבור לשתוק ולשמוע כל ברכה וברכה מפי החזן ואחר כך יענה אמן כי העונה אמן ולא שמע הברכה היא אמן יתומה. חטופה שחטף ואמר אמן קודם שתכלה הברכה מפי המברך. קטופה שפסק אמן לשנים: