[פרשטומן] למנצח על יונת אלם לדוד מכתם (סוטה י') א"ר יוחנן בשעה שנתרחקו סימניה מתמר נעשית כיונה אלמת (ובחולין פט) אמר רבי יצחק מאי דכתיב האמנם אלם צדק מה אומנתו של אדם בעולם הזה ישים עצמו כאלם וכו' פי' תולה ארץ על בלימה ונחנו מה לא עלינו תלונותיכם ואנכי עפר ואפר ואנכי תולעת ולא איש. יש מפרשין תאלמנה שפתי שקר בשלשה ענינים מפורש בבראשית רבה איספרכן איתחרשן אישתקן. בילמדנו בריש פרשת אלה הדברים וכי יש כלב אלם וכלב פקח אלא א"ר שמואל ב"ר אמי אין לך פקח מן הכלב וכך שנו רבותינו רבי אליעזר בן יעקב מטהר משום שהוא פקח והוא אומר אלמים ומהו אלמים אלא מה טובו של כלב זה אדם משליך לו פרוסה סוכר את פיו כך היו דייני ישראל: