[לעדרנר זאטל]. מעיקרא משכא והשתא אברזין (ב"ק ס"ב) פי' והלא עוצבא שנו כאן דתנן (בפרק כ"ו דכלים לט) כל מקום שיש חסרון מלאכ' כלו' שעדיין חסירה מעשה ואחרי כן תתקיים מלאכ' אין המחשבה מטמאתן אלא העוצבא שאע"פ שחסיר' מלאכ' מחשבה מטמאתה ועוצבא היא מכס' המרכבה שהוא בלשון משנה טפיטן של סוס ועוד נותנין אותה על המטה ונותנין עליה כסתות ואינה צריכ' קיצוע כיון שהוא עשוי למכסה אינו חושש לקיצוע ואחריה שנינו זו המשנה שהקשה ממנה אביי על רב יוסף ועמדה זו הקושיא על רב יוסף כ"ב שנים כמו שעמד עליו דין נ' כסף שלא זכתה התורה לאב אלא משעת נתינ' והוא מפורש בכתובות פרק נערה ומפירש בכאן אף על פי שלא עשה בה מעשה קנאה זו העוצב' בשינוי השם כי בעת הגזיל' היתה נקראת משכ' עשאה עוצב' נקרא אברזין והוא מכסה טפיטן של סוס ובלשון פרסי נקרא אברזין (זבחים נד) בגמ' ניתז על העור עוצב' שחישב עליה לקצות איכ' בינייהו: