א. אילן שניטע מתחילה לשם עבודה זרה. ודינו, שאם נטעו עכו"ם - נאסר מיד, אף על פי שלא עבדו (1), ואם נטעו ישראל - אינו נאסר עד שיעבדנו(2).
ב. אילן נטוע שעבדוהו לשם עבודה זרה. ודינו, שהתוספת שניתווספה באילן אחר שכבר נעבד - אסורה.
ג. אילן שהועמדה תחתיו עבודה זרה. ודינו, שהוא אסור בתורת משמשי עבודה זרה.
----------
(1) כדין כל עבודה זרה של עכו"ם שנאסרת מיד בעשייתה.
(2) כדין עבודה זרה של ישראל. ויש שכתב (מקור מים חיים יו"ד סי' קמ"ה לדעת הרמב"ן), שעבודה זרה של ישראל כיון שבנטיעתה אינה נאסרת עד שיעבדנה, שוב אינה נאסרת אפילו אחר שיעבדנה, שהרי זה כנטע ולבסוף עבד.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)