השמות אינם השמות האמיתיים, אלא כינויים, לשלושה מאנשי ירושלים בזמן חורבן בית שני, שהיו עשירים גדולים, ויכלו לספק לכל אנשי ירושלים מזון, שמן ועצים, למשך עשרים ואחת שנה.

·        בֶּן צִיצִית הַכֶּסֶת: קיבל את הכינוי על שם שהיתה הציצית שלו היתה יושבת על כסאות מלכים ושרים, שנשא אותה בגאווה גם בפני הרומאים.

·        נַקְדִּימוֹן בֶּן גּוּרְיוֹן: שנקדה חמה עבורו (עמדה השמש).

שהיתה שנת בצורת, ולווה מגוי שתים עשרה בורות מים עבור עולי הרגל, והתחייב להחזיר עד תאריך מסויים, ואם לא יהיה גשם ויתמלאו הבורות עד לאותו תאריך, יתן תמורתם שתים עשרה ככרות כסף, והגיע התאריך ולא ירד גשם והגוי ביקש את ככרות הכסף, אמר נקדימון: עוד לא שקעה חמה, כיוון ששקעה השמש לשקוע והשמים היו בהירים, נכנס הגוי למרחץ ושלח לנקדימון להביא לו את הכיכרות, נקדימון עלה לבית המקדש והתפלל שירד גשם ואמר "לא לכבודי עשיתי, אלא לכבודך ומיד התחיל לרדת גשם והתמלאו הבורות, אמר הגוי: הבורות התמלאו לאחר השקיעה, זה כבר זמן שלי ואתה חייב לי את התשלום, עלה נקדימון שוב לבית המקדש והתפלל ובאה רוח ונתפזרו העננים ונראתה השמש, ולכן נקרא: "נקדימון".

·        כַּלְבָּא שָׁבוּעַ:כֶּלֶב לא שבע אף פעם, ועל כַּלְבָּא שָׁבוּעַ העידו שהיתה לו מידת הכנסת אורחים גדולה עד שאפילו אם כלב רעב היה נכנס אליו, היה יוצא שבע.

(כתב: בנימין מאיר כהן)