כלל בדיני נדרים: דברי הנודר מתפרשים לפי משמעותם המקובלת בלשון בני אדם, באותו מקום ובאותה לשון ובאותו זמן שנדר.
לדוגמא: אדם שנדר ממאכל מבושל, אם דרך אותו מקום באותה לשון ובאותו זמן לקרוא מבושל גם לצלוי ולשלוק, הרי זה אסור גם בצלי ובשלוק, ואם אין דרכם לקרוא מבושל אלא לדבר שנתבשל במים, הרי זה מותר בצלי ובשלוק.
דוגמא נוספת: אדם שנדר מן המליח, אם דרך אותו מקום באותה לשון ובאותו זמן לקרוא מליח לכל המלוחים, הרי זה אסור בכל המלוחים, ואם אין דרכם לקרוא מליח אלא לדג מלוח בלבד, אינו אסור אלא בדג מלוח.
וכן: אדם שנדר מן הכבוש, אם דרך אותו מקום באותה לשון ובאותו זמן לקרוא לכל הכבושים בשם כבוש, הרי זה אסור בכל הכבושים, ואם אין דרכם לקרוא כבוש אלא לירק כבוש בלבד, אינו אסור אלא בירק כבוש.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)