|
שם:
לילה (בהקשר של המקדש) לילה: סדרי עבודת הכהנים והלויים בלילה במקדש. הלכה היא, שבלילה אין הכהנים עושים עבודה במקדש. בערך זה יידונו סדרי המקדש בשעות הלילה, ויובאו כמה מן ההלכות הנוגעות לעבודות המותרות בלילה, או אלו שאם נעשו בלילה נפסלו. סדרי הלינה של כהני בית אבעם נעילת שערי המקדש בסיום עבודת היום, מתייצבים כהני אב המתעתדים לעבוד ביום המחרת במקדש. כהני בית אב נשארים ללינה במקדש בלשכת בית המוקד. זקני בית-אב נתכבדו לישון על גבי רובדים של אבן, ואילו פרחי הכהונה הצעירים, היו ישנים על כסותם הנתונה על גבי הקרקע[1]. הכהן הממונה נועל את שער בית המוקד מבפנים, את המפתחות מניח במקום הקבוע לכך ברצפת הלשכה, כשהמפתחות קבועים בשלשלת ומחוברים לטבלה של שיש הסוגרת עליהם. על מרצפת זו הוא מניח את כסותו וישן. זאת, להבטיח את המצאותם של כל הכהנים במקדש בלילה, לקראת עבודת היום. לעומתו הלוי השומר על הלשכה היה ישן מבחוץ[2]. השמירההמשנה מתארת את שמירת המקדש המתקיימת בשעות הלילה בעשרים וארבעה מקומות שונים במקדש[3]. יש מן הראשונים האומרים, כי שמירה זו מתקיימת רק בלילה ולא ביום[4], ויש אומרים, כי היא מתקיימת אף בשעות היום[5]. לקראת הבוקר, סמוך לעלות השחר, היה מגיע הממונה להעיר את הכהנים הישנים בבית המוקד, וכל כהני בית אב היו יוצאים יחד לבילוש העזרה לוודא שכל הכלים ערוכים במקומם לעבודה[6]. עבודת הקרבנותבאשר להקרבת קרבנות בלילה, הלכה היא, שהם נשחטים ומוקרבים רק ביום[7], שנאמר "ביום צוותו"[8]. בהמת קדשים שנשחטה בלילה, אם עלתה למזבח - תרד[9]. מליקה בלילה פוסלת את העוף ואינה מטמאת בבית הבליעה[10]. כלי שרת הנשאר במקדש בלילה ובו קרבן או מנחה, מקדש את המנחה או את הדם לעניין פסול, אך לא לעניין הקרבה[11]. נסכיםמותר להקריב בלילה נסכים הקרבים ובאים בפני עצמם, ומקדישם לכתחילה בלילה בכלי שרת ומקריבן בלילה. אך אם הנסכים נלווים לקרבן, אין להקריבם אלא ביום[12]. הקטר חלביםמותר להקטיר חלבים ואיברים בלילה, אולם לכתחילה המצוה היא להקטירם ביום - ואפילו בשבת, שכן "חביבה מצוה בשעתה"[13]. כל דבר שכשר בלילה מצותו כל הלילה, ולכן הקטר חלבים ואברים כשר כל הלילה[14]. עם זאת, גזרו חכמים, שיש להקטירם עד חצות - כדי להרחיק את האדם מן העבירה[15]. יש אומרים, כי החכמים לא גזרו בזה, וניתן להקטירם עד עלות השחר[16]. הדלקת המנורההדלקת המנורה היתה הפעולה האחרונה שהיתה מתבצעת במקדש בכל ערב, והנרות היו דולקים מהערב עד הבוקר[17]. תרומת הדשןתרומת הדשן נחשבת לתחילת עבודת היום[18]. בכל יום היו תורמים את הדשן כשיעלה עמוד השחר, ביום הכיפורים הקדימו לחצות הלילה, וברגלים קיימו מצוה זו אחרי שיעבור שליש מהלילה[19]. אכילת הקדשיםקרבן שלמים נאכל על ידי המקריב לשני ימים ולילה אחד, כלומר, הלילה שבין שני הימים, וניתן לאוכלם כל הלילה[20]. חלק מן הקרבנות נאכל ליום ולילה, כגון: חטאת, תודה ואשם[21]; אולם החכמים גזרו בהם שלא ייאכלו אלא עד חצות, כדי להרחיק את האדם מן העבירה[22]. הפסח אינו נאכל אלא בלילה, ואינו נאכל אלא עד חצות[23]. יש סוברים שדין התורה הוא שעליו להיאכל עד חצות[24], ויש סוברים שמן התורה מותר לאוכלו עד עמוד השחר, וכדי להרחיק מן העבירה גזרו לאוכלו עד חצות[25]. דינים שוניםא. אין בונים את בית המקדש בלילה אלא ביום[26]. ב. העומר מצוותו להיקצר דווקא בלילה[27]. ג. אנשי בית-אב אסורים בשתיית יין בימים ובלילות, ואנשי משמר מותרים בלילות ואסורים בימים[28]. ד. שריפת כל קרבנות היוצאים לשריפה כשרה בזר ובלילה[29]. ה. עבודת יום-הכיפורים אינה נעשית בלילה אלא ביום[30]. מעולם ההלכההאם ניתן להדליק את מנורת המקדש בלילה?מעיון בדברי חז"ל נראה, שמבחינת ההלכה אין מניעה להדליק את נרות המנורה אף בלילה. חז"ל לומדים זאת מן הפסוק בתורה, האומר (שמות כז, כא): "יערוך אותו אהרון ובניו מערב עד בקר לפני ה'". ראה את לשון הגמרא בפסחים (נט, א. וכן ביומא טו, א. ובזבחים יא, ב) האומרת: "אין לך עבודה שכשירה 'מערב עד בוקר' אלא זו [הדלקת המנורה] בלבד". לדעת כמה מן הפרשנים, למדו חז"ל מפסוק זה, שמצות הדלקת המנורה שונה משאר העבודות במקדש, בכך שהיא כשירה גם בלילה. ראה רש"י במנחות פט, א. האומר: "אין לך עבודה שכשירה משקיעת החמה ואילך עד בקר אלא זו בלבד - הדלקת הנרות". לדעת רש"י שם, ניתן להתחיל ולהדליק את מנורת המקדש גם בשעות הלילה. וכן כתב המאירי ביומא (טו, א). ראה גם 'אוצר הגאונים' ליומא (טו, א. עמ' עט) "שמתקן את הנרות בבקר ומדליקן בלילה... ואין עבודה כשרה בלילה זולתה". (צריך להעיר, עם זאת, כי ניתנו למאמר זה גם פירושים אחרים). הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
