בגדי הלויים ושאר משרתי ה': נזכר בתנ"ך בגד מיוחד עשוי מפשתן אותו היו לובשים הלויים ושאר המשרתים במקדש^[1].

בכמה מקומות בתנ"ך מצינו, שהלויים לבשו בגדים מיוחדים במהלך שירותם במקדש, וכגון: 'ודוד מכורבל במעיל בוץ וכל הלויים... והמשוררים'^[2]. כך גם בעת חנוכת מקדש שלמה נאמר: 'והלויים המשוררים... מלובשים בוץ במצילתים ובנבלים וכינורות עומדים מזרח למזבח'^[3]. כן מצינו, שהיה לכהנים בגד שירות מיוחד בנוסף לבגדי הכהונה. בדומה לכך גם באשר לישראלים המשרתים במקדש.

מן התורה אין מקור מפורש המחייב את הלויים ללבוש בגדים מיוחדים בעת עבודתם במקדש, עם זאת, מביא הרמב"ם מקור בנביאים, המלמד, שהכהנים, וכך גם הלויים, היה להם בגד שירות מיוחד: 'זה שאתה מוצא בדברי הנביאים, שהכהנים חוגרים אפוד בד, אף הלווים היו חוגרים אותו, שהרי שמואל הנביא לוי היה, ונאמר בו: נער חגור אפוד בד'^[4]. יש פרשנים האומרים כי היה לבוש קבוע במקדש לכהנים, לויים וישראלים^[5], וכן נראה מן האמור בכהני נוב: 'וימת ביום ההוא שמונים וחמישה איש נושאי אפוד בד'^[6]. נראה, שמדובר בבגד מיוחד שנעשה לכהנים, זאת, לעבודות שירות במקדש שלא בעת עבודתם על גבי המזבח. עוד מצינו, בדוד המלך, בעת שהעלה את ארון-הברית מבית עובד אדום הגיתי, נאמר בו: 'ודוד חגור אפוד בד'^[7], נמצאנו למדים, כי נעשה בגד מיוחד לעובדי ה', כהנים, לווים וישראלים במקדש, משום כבוד המקום, ולהבדילם משאר באי המקדש^[8].

מן המחקר

בגדים מיוחדים ללויים בימי בית שני

יוסף בן מתתיהו מתאר בספרו (קדמוניות היהודים ספר עשרים ט, ו) כיצד באו הלויים למלך אגריפס וביקשו ממנו לאפשר להם ללבוש 'בגדי בד', כלומר, בגדי פשתן בדומה לכהנים. המלך הושיב סנהדרין לדון בבקשתם, וההחלטה שנתקבלה, שהם רשאים "לפשוט את בגדם הקודש וללבוש את בגד הבד שרצו בו". הדבר מלמד, שהיה בגד מיוחד ללויים, עם זאת, צורת הבגד נתונה להחלטה בכל דור בהתאם להחלטת הסנהדרין.

הערות שוליים

(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש)