כלי גדול עשוי בידי אדם ששימש לגידול דבורים. הכלי היה בנוי בצורה אליפטית, בחלקו העליון היה פתוח, ועל פי חלק מהדעות בתחתיתו היו חורים קטנים לרדיית הדבש.
בדרך כלל היה עשוי מאדמה מיובשת, אך ישנם גם כוורות שנשזרו מקש או מקנים, ובתקופות מסוימת ידוע גם על כוורות עשויות חרס.
מעמדו ההלכתי של הכלי הזה נידון בעיקר בהקשר לטומאת מת. כאשר הוא גדול מספיק כדי להכיל ארבעים סאה בתוכו (בא במידה), הוא נחשב כאהל המביא את הטומאה וחוצץ בפניה. אך כאשר הוא קטן מכך, הוא נחשב ככלי בלבד, שמביא את הטומאה תחתיו אבל לא מונע ממנה להתפשט גם מעליו.
ייחודה של הכוורת בדינים אלה הוא בשל היותה עשויה אדמה, ואינה מקבלת טומאה, מה שמאפשר לה להציל על מה שבתוכה גם כאשר הטומאה מתפשטת מעליה ומתחתיה.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)