במצוות קריאת שמע ישנה דרישה להבין ולהתכוון לתוכן המילים, בנוסף לכוונת קיום המצווה. הצורך בכוונה זו נלמד מן הלשון 'שמע', ומהציווי 'והיו הדברים האלה על לבבך'.
התנאים חולקים על אילו חלקים מקריאת שמע נסוב החיוב הזה, כאשר להלכה - נדרשת כוונה בפסוק ראשון בלבד כדי לצאת ידי חובה.
בפרק שני במסכת ברכות נידונים נושאים שונים המושפעים מהצורך בכוונת הקריאה ובהבנתה: קריאה בשפות שונות, קריאה בקול, קריאה תוך כדי מלאכה ועוד.
לעומת דעות מסוימות, הרואות בכוונה והבנה עיקר בקיום קריאת שמע, ישנם הסוברים שעיקר המצווה היא באמירת הפסוקים כהוויתם, והם שמים דגש על דקדוק בהגיה וקריאה רצופה. רוב דיני קריאת שמע שנפסקו היום להלכה מתבססים על דעה זו.

(כתב: אביעד שלמה מוריה)