הגמרא דנה האם מקום שהיה מותר לטלטל בו בכניסת שבת, וחלו שינויים באמצע השבת האם המקום נשאר בהתירו, או נאסר בטלטול.
להלכה נפסק שביחס להלכות "עירובי חצירות" (יבואר בהמשך..) נשאר ההתר הואיל "ושבת גורמת", אך ביחס להלכות מחיצות המציאות היא זו שקובעת, וכל זמן שיש מחיצה מותר לטלטל, וכשאין מחיצה המקום נאסר בטלטול.
היכן זה פוגש אותנו?
הלכה זו משליכה על כל שינוי המתרחש בעירוב באמצע השבת, ובאם נקרע חוט בשוגג / במזיד באמצע השבת אסור לטלטל. וכן  מקומות סגורים בגדר או עירוב ויש שער בפתח המקום, כגון מושבים שיש בהם יוצאים ונכנסים בשבת, בסיסים צבאיים, בתי חולים וכד' - בזמן שהשער נפתח, העירוב נפסל. ולכן בכל המקומות הללו צריך לבנות צורת הפתח מעל השער, כדי שגם בזמן פתיחת השער המקום יהיה תחום בצורת הפתח.
וכן במידה ויש פירצה, והפרצה נסגרה באמצע שבת (בשוגג / ע"י גוי) מותר לטלטל מכאן והילך, הגם שבתחילת השבת היה אסור לטלטל.
משום כך אם העירוב נקרע בשבת מותר לומר לגוי לתקנו (שבות דשבות לצורך רבים) ותיקונו יועיל להתיר שוב את הטלטול.
(כתב: הרב אברהם רינת)