כשיש ספק על אדם חולה שאינו נמצא לפנינו אם הוא עדיין חי או שהוא כבר נפטר, אנו מניחים שהוא עדיין חי, שכן רוב החולים מבריאים ואינם מתים.
כתוצאה מכך: אדם חולה שמסר גט לשלוחו שיתנו לאשתו, אין חוששים שמא בינתיים מת הבעל, ואין גט לאחר מיתה, אלא השליח נותן את הגט לאשה בחזקת שהבעל חי, והרי היא בחזקת גרושה, ואינה זקוקה לייבום - אם אין זרע לבעל, עד שיתברר שמת קודם שהגיע הגט לידה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)