א. כינוי לדעה המובאת במשנה, שלא נזכר שם אומרה (ובלשון המשנה: "חכמים"); ב. דעת הרבים (או דעה מקובלת), בניגוד לדעתו של חכם יחיד; ג. חכמים, כינוי כוללני לחכמי הישיבה. "האי מרבנן" - זה מרבותינו, חכם זה. "ההוא מרבנן" - אחד מרבותינו, חכם אחד. "צורבא מרבנן" - תלמיד חכם צעיר". "מדרבנן" - משל רבותינו, מדברי חכמי התורה שבעל פה, להבדיל מן "מדאורייתא" - משל התורה שבכתב.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)