אין הנזיר חייב לקרוא שם לכל אחד משלושת קרבנותיו ולומר: בהמה זו לחטאת, בהמה זו לעולה ובהמה זו לשלמים, אלא די שיאמר: "הרי בהמות אלו לנזירותי".
אף על פי שבכל הקרבנות חייבים הבעלים לקרוא שם לקרבן, היינו שיאמר: הרי בהמה זו לחטאת, או לעולה, וכיוצא בזה, מכל מקום בקרבנות הנזיר אינו חייב לקרוא שם לכל אחד מקרבנותיו, אלא כיון שאמר: "הרי בהמות אלו לנזירותי", דיו, והראויה לחטאת תקרב חטאת, לעולה - תקרב עולה, לשלמים - תקרב שלמים, כלומר, הכבשה תקרב חטאת, הכבש יקרב עולה והאיל יקרב שלמים; שהואיל וברור לגבי קרבנות הנזיר, איזו בהמה ראויה לחטאת ואיזו לעולה ואיזו לשלמים, משום כך "קריאת השם אינה מעכבת".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)