קטע מפרשת בראשית (בראשית ב, א-ג), הנאמר בליל שבת שלוש פעמים: בתוך תפילת העמידה של ערבית, אחרי תפילת העמידה ובשעת הקידוש על היין.
בגמרא (שבת קיט, ב) מובא: "אמר רב המנונא: כל המתפלל בערב שבת ואומר ויכולו, מעלה עליו הכתוב כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית".
הטעם שחוזרים לומר את פרשת ויכולו לאחר תפילת העמידה הוא משום יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים אותה בתפילת העמידה, ואגב יום טוב שחל להיות בשבת תיקנו לכל השבתות. טעם נוסף: כדי להוציא את מי שאינו יודע.
את פרשת ויכולו שלאחר תפילת העמידה אומרים בעמידה דווקא. הטעם לכך הוא, לפי שבפסוקים אלה מעידים אנו שהקב"ה ברא את עולמו בששת ימי הבריאה, ועדות נאמרת לפי דין תורה בעמידה, שנאמר: "ועמדו שני האנשים". רצוי לאומרה ביחד עם הציבור, ולפחות יאמרו אותה שניים יחד.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)