בשמים מתנהגים עם האדם בדין, כפי שהוא מתנהג עם אחרים. אם הוא מעביר על מידותיו ואינו מדקדק עם בני אדם שציערו אותו - לא ידקדקו גם עמו בדין.
"אמר רבא: כל המעביר על מידותיו, מעבירין לו על כל פשעיו, שנאמר: 'נושא עוון ועובר על פשע' - למי נושא עוון למי שעובר על פשע" (ראש השנה יז, א). ופירש רש"י: "המעביר על מידותיו - שאינו מדקדק למדוד מידה למצערים אותו ומניח מידותיו והולך לו... - מעבירין לו על כל פשעיו - אין מידת הדין מדקדקת אחריהן אלא מנחתן והולכת". בשמים מתנהגים עמנו בדין, כפי שאנחנו מתנהגים עם אחרים. אם אנחנו מעבירים על מידותינו ואיננו מדקדקים עם בני אדם שציערו אותנו - לא ידקדקו גם עמנו בדין. וזאת למרות שלא נתכפרו לאדם פשעיו ועדיין חוטא הוא, מכל מקום כיון שמעביר על מידותיו מידת הדין מנחת לו.
הגמרא שם מספרת על רב פפא שבא לבקר את רב הונא שחלה. כשראה את מצבו אמר שיכינו לו תכריכים. לבסוף נרפא רב הונא ואמר שאכן נגזרה עליו מיתה, אלא שהקב"ה אמר שמכיון שאינו עומד על מידותיו אלא מעביר עליהן, אל תדקדקו אחריו. הרי לנו שאף לאחר שנגזרה עליו מיתה והיה כבר במצב של גסיסה, הועילה לו מידה זו להצילו מן הדין ולהשיבו לתחיה.
אכן תנאי יש בדבר, אומרת הגמרא שם: "אמר רבי אחא בר חנינא: אליה וקוץ בה, 'לשארית נחלתו', ולא לכל נחלתו, למי שמשים עצמו כשיריים". ופירש רש"י (ד"ה אליה): "כלומר: דברי תנחומין יש כאן אבל יש בתוכה דבר קשה שאינו שווה לכל אלא למי שמשים עצמו כשיריים".
מהו אותו דבר קשה? התנאי של "משים עצמו כשיריים". רש"י במסכת סנהדרין (קיא, ב) מפרש מה הכוונה "משים עצמו כשיריים": "שיריים שאין נחשבין, כך אינו חשוב בעיניו ואינו מתגאה".
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)