א. אכילה שאדם אוכל בדוחק רב מחמת שהוא שבע כל כך עד שקץ באכילתו ואינו יכול לבלוע אלא בקושי; ב. אכילה שאינו קץ בה אך אינו נהנה ממנה מחמת שובעו.
אכילה גסה, באופן הראשון - שקץ באכילתו ואינו יכול לבלוע אלא בקושי - אין שמה אכילה, בין במצוות ובין באיסורים.
במצוות, כגון: האוכל מצה בליל פסח אכילה גסה, לא יצא ידי חובתו; האוכל קדשים אכילה גסה, לא יצא ידי חובתו.
באיסורים, כגון: האוכל אכילה גסה ביום הכיפורים, פטור; זר שאכל תרומה בשוגג אכילה גסה, אינו משלם את החומש.
אכילה גסה, באופן השני - שאינו קץ באכילתו אך אינו נהנה ממנה מחמת שובעו - נחלקו בה הראשונים, יש אומרים שהיא אכילה גמורה, ובאכילת מצוה יוצא בה ידי חובתו, אלא שאינה מצוה מן המובחר, ויש אומרים שאף אכילה באופן זה אין שמה אכילה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)