היום השביעי של חג הסוכות, שהוא יום החמישים ואחד לראש חודש אלול, ומבקשים הבורא עולם הושע נא (ביום נא, יום 51) נשארים ערים בלילה למשוך חוט של חסד עלינו, וקוראים ספר דברים וספר תהילים , שהוא ספר תחנונים ודוד המלך שחיבר את התהילים הוא האושפיזין של היום השביעי, בבוקר מקיפים שבע פעמים עם ארבעת המינים, את התיבה שעליה ספר התורה, ומבקשים חתימה לשנה טובה, שהושענא רבה הוא יום החיתום האחרון לאחר הכתיבה בראש השנה, ולאחר חתימה בשעת הנעילה.

בביהמ"ק היו מקיפים בהושענא רבה, את המזבח שבע פעמים, וזוקפים ערבות מצידי המזבח.

מר"ח אלול ועד יום כיפור עבדנו את הקב"ה מיראה, ומיום כיפור עד הושענא רבה, עובדים את ה' בשמחה, ומראים שבכל המצבים, אנחנו עבדי הקב"ה וסומכים על חסדיו.

חבטת ערבה: לאחר התפילה לוקחים חמשה ענפי ערבה וחבטים על קרקע שאינה מרוצפת כמנהג נביאים ראשונים, כנגד האותיות הסופיות מנצפך.

נשמת כל חי:אדם שנמצא בצרה, נודר לכשיצא מהצרה יאמר "נשמת כל חי".

לאחר חבטת ערבה, נוהגים לחזור לביה"כ ולפתוח את ההיכל ולומר "נשמת כל חי", ולהתחייב בלי נדר, לומר בשנה הבאה לאחר חביטת ערבה, שוב "נשמת כל חי" כמו הנודר בעת צרה, כדי לזכות לשנה נוספת.

(כתב: בנימין מאיר כהן)