|
שער ניקנור שער ניקנור הינו השער המזרחי בעזרה המקודשת אשר בו מתקיימות הלכות מיוחדות. שער ניקנור מופיע רבות בדברי חז"ל והפרשנים[1], יותר מכל שער אחר במקדש, זאת, לא רק בגלל גודלו ויופיו המיוחד, אלא בעיקר בגלל תפקידו כשער עיקרי בכניסה לעזרה, וכן בהלכותיו המיוחדות. שער זה נקרא גם 'שער המזרח', והלכות רבות מתקיימות בו, באותם קרבנות שנאמר בהם "לפני ה' " , ואמרו חז"ל: "כל מקום שנאמר 'לפני ה' - זה שער ניקנור"[2]. תיאורו אדם הבא מעזרת הנשים בדרכו לעזרה המקודשת, עלה בחמש עשרה מעלות אשר בראשם נמצא השער, המשמש ככניסה לעזרת ישראל[3]. גובה השער עשרים אמה, רוחבו עשר אמות, ודלתותיו עשויות נחושת[4]. שלא כבשאר שערי העזרה הפטורים ממזוזה, בפתחו של שער זה קבועה מזוזה, שכן משמש כשער כניסה ללשכת כהן גדול, שם הוא מתגורר בשבוע ההכנה ליום הכיפורים[5]. שתי לשכות היו משני צידי שער ניקנור: אחת מימינו – 'לשכת פנחס המלביש', והשניה לשמאלו – 'לשכת עושי חביתין'[6]. משני צידי השער היו גם שני פשפשין, אחד מצפונו והשני מדרומו[7]. שער ניקנור – השער הראשי למקדש בתמונה נראה שער ניקנור ולפניו חמש עשרה המעלות העולות מעזרת נשים לעזרת ישראל המקודשת. כן נראות דלתות הנחושת שעשה ניקנור באלכסנדריה. משני צדי השער נראים שני הפשפשים שמצדיו, וכן חלונות שתי לשכות; מימין 'לשכת פנחס המלביש', ומשמאל 'לשכת עושי חביתין'. שמות השערמקור השם'שער ניקנור' נקרא על שם תורם הדלתות אשר שמו ניקנור. נדיב זה תרם שתי דלתות לבית המקדש, והביאם דרך הים מאלכסנדריא שבמצרים. באמצע הדרך התפתחה סערה בים, וכדי להקל על משא האוניה הטילו המלחים את אחת הדלתות לים. משבאו להשליך את הדלת השניה לא הניחם ניקנור, באומרו: הטילו אותי עם הדלת. משנח הים מזעפו הצטער ניקנור על הדלת שנזרקה. האוניה הגיעה לנמל עכו[8], והנה נוכחו המלחים כי הדלת צפה על פני המים בעקבות האוניה. הדלתות נקבעו בשער המזרח במקדש, ומאחר שנעשו ניסים לדלתותיו של ניקנור השאירו את ציפוי הנחושת כמות שהיה, למרות ששאר דלתות העזרה החליפו את הציפוי שעליהם לציפוי של זהב[9]. שמותיו'שער המזרח' במקדש נקרא בדברי חז"ל בשבעה שמות וכינויים שונים. יש אומרים שהכוונה לשער ניקנור[10]:
חלל שער ניקנור לא התקדש בציור נראה המצורע עומד בחלל שער ניקנור, שכן טרם נטהר. מסיבה זו השאירו חכמים את חלל השער בקדושת עזרת נשים, וחלל השער לא נתקדש בקדושת העזרה. מסיבה זו הותר לו להכנס לשם לטהרתו. המצורע רשאי להכניס את ידיו לחלל העזרה המקודשת, שכן אין זו אלא 'ביאה במקצת' והותרה לו לצורך הקרבן. תפקידו שלשה תפקידים נמנו במשנה ביחס לשער ניקנור: האחד - שם משקים את הסוטות. השלישי - שם מטהרים את היולדות[14]. קדושתו בניגוד ליתר שערי העזרה, שער ניקנור לא התקדש בחללו, זאת, כדי לאפשר לטמאים הבאים להטהר לעמוד בפתח ולסמוך על קרבנם. כגון מצורע הבא להטהר, עומד בחלל השער וסומך את ידיו בחלל העזרה. כמו כן, הכהן מזה מן הדם והשמן על בהונות ידיו ורגליו באותו אופן. כך גם אשה יולדת יכולה להתקרב ולהכנס לחלל השער, והכהן העומד בעזרה מקבל את קרבנותיה ומשהוקרבו רשאית להכנס לעזרה[15]. כמו כן הלכה היא, שחלל שער ניקנור לא התקדש בקדושת עזרה לעניין היתר הישיבה בחלל השער[16]. מעולם המחקר שער ניקנור - עדותו של יוסף בן מתתיהו "תשעה מן השערים היו מצופים כולם זהב וכסף... חוץ מאחד... שהיה של נחושת קורינתי, וערכו היה מרובה לאין שיעור מאלו שהיו מצופים כסף ומוזהבים... מידותיהם של שאר השערים היו דומות, חוץ מאחד שהיה אחרי השער הקורינתי, זה שהיה נפתח מעזרת נשים במזרח מול שער ההיכל שהיה גדול יותר [משער ניקנור]... וקישוטו היה מהודר ביותר, כי היו טעונים [דלתות הנחושת בציפוי נוסף] בלוחות עבים של זהב וכסף" (יוסף בן מתתיהו מלחמת היהודים ה, ה 3). הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
