|
מן המזבח ולפנים מן המזבח ולפנים הוא תחום במקדש, מן המזבח והלאה למערב העזרה. למקום זה נאסרה הכניסה לכהנים שאינם ראויים לעבודה. נאמר בתורה בעניין כהן בעל מום: "אך אל הפרוכת לא יבוא ואל המזבח לא יגש"[1]. ולמדו חכמים, שהמקומות הנזכרים בפסוק - המזבח והפרוכת - אסורים בכניסה לכהנים שאינם ראויים לעבודה מפאת ניוולם, והם: המזבח, ההיכל ומה שביניהם[2]. עוד למדו חכמים, שאפילו נכנס לתחום זה שלא לעבודה עובר בלאו וחייב מלקות[3]. הגדרתוהתחום האסור בכניסה כולל שלשה מקומות: המזבח, 'בין האולם ולמזבח', וההיכל[4]. באשר להגדרת אזור המזבח האסור בכניסה, הדבר שנוי במחלוקת ראשונים ואחרונים. יש הסבורים, שהתחום האסור ראשיתו בקו המזרחי של המזבח, וכך חמישים וארבע אמות מקו זה עד ההיכל[5]. ויש שהוכיחו כדעה זו, מן הפסוק ביחזקאל: "ויין לא ישתו כל כהן בבואם אל החצר הפנימית"[6], שפירושו 'עזרת כהנים מן המזבח ולפנים, כמו שכתוב בתורה'[7]. ויש חולקים, וסבורים שלא נאמר האיסור אלא על המזבח גופו[8]. האסורים בכניסההתורה מציינת כהנים אחדים שאינם ראויים לעבודה, כגון: בעל מום, שתוי יין, קרוע בגדים*, פרוע ראש וכן, מי שאינו רחוץ ידיים ורגלים[9]. כהנים אלו נאסרו בכניסה למזבח וסביבתו עקב היותם במצב של ניוול[10]. כן נאסרו להיכנס לאולם ולהיכל, וכך באשר לתחום שביניהם – 'בין האולם ולמזבח'[11][./מן_המזבח_ולפנים#cite_note-הערה11-11 [11]]. התחום האסור בכניסת בעל מום – מן האולם ולמזבח בתמונה נראה קו ברור בצד המזרחי של המזבח [מימין למזבח]. החל מקו זה ולשמאל נמצא תחום מקודש, האסור בכניסה לכהן בעל מום, וכן לכניסת פרוע ראש וכד'. תחום זה כולל את מקום המזבח. כמו כן ממנו ושמאלה, היינו 'בין האולם ולמזבח', וכך מן ההיכל ופנימה לכיוון הפרוכת וקודש הקדשים. תחום זה כולו בגדר איסור הכניסה. האיסורנחלקו אמוראים וכן ראשונים במהות איסור זה. יש אומרים שאיסור כניסתם של כל אלו מן המזבח ולפנים הוא מן התורה, ואף לוקה על כניסה זו[12]. אך יש חולקים ולדעתם איסור הכניסה למקומות אלו אינו אלא מעלה מדרבנן, ומן התורה אין איסור אלא על עבודה בניוול[13]. ויש שחילקו בין המקומות: במזבח עצמו ובהיכל האיסור מן התורה, אך בין האולם ולמזבח אינה אלא מעלה מדרבנן[14]. ראוי להוסיף עם זאת, באשר לאדם מישראל או כהן, הנכנס בשערי העזרה ולמקומות אלה כשהוא מנוול, הרי הוא עובר על עשה של מורא מקדש[15]. מן המדרשאיסור כניסה לכהן בעל מום – ארבע אמות סביב המזבחמצינו מקור קדום בדברי חז"ל המגדיר את איסור הכניסה למזבח בהגדרה אחרת, דהיינו: ארבע אמות סביב המזבח. לשיטת חז"ל זו קיימת קדושה מיוחדת למקום זה במקדש. זה לשון המדרש: "מכאן נתנו חכמים מחיצות, ואמרו: עשר קדושות הן: ארץ ישראל מקודשת מכל הארצות, ומה היא קדושתה? - שמביאין ממנה העומר והבכורים ושתי הלחם, מה שאין כן בכל הארצות... ובעלי מומין כהנים ופרועי ראש ושתויי יין היו נכנסין מיכן [ולפנים] אבל לא היו נכנסין בין האולם ולמזבח. ולא לאולם ולא להיכל ולא לסביבות המזבח ארבע אמות. ושאר כהנים נכנסין לאולם ולהיכל ולסביבות המזבח ארבע אמות, אבל לא היו נכנסין לבית קדשי הקדשים"[16]. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
