|
חלל חלל: כהן שנשא אשה האסורה לו בנם חלל ופסול לעבודה במקדש. כהן שנשא אשה האסורה לו ונולד להם בן, הרי הוא מוגדר כ'חלל', לפיכך נפסל והתחלל מקדושת הכהונה. הבן הנולד לכהן זה נחשב כזר, האסור בעבודה במקדש. כהן חלל שעבד במקדש, ולאחר מכן התבררה לו העובדה שהוא חלל – עבודתו כשרה. מקור המושג והגדרתוהמושג "חלל" יסודו בפסוק החותם את פרשת דיני הנישואין המיוחדים לכהנים, ככתוב: "אשה זונה וחללה לא יקחו ואשה גרושה מאישה לא יקחו, כי קדוש הוא לאלהיו... ולא יחלל זרעו בעמיו כי אני ה' מקדשו"[1]. הווה אומר, שכהן הנושא אשה כהלכה, הרי הוא בגדר קדוש, ואילו כהן הנושא אשה האסורה עליו, חילל את בניו וזרעו. אף כהן גדול שנשא אשה אלמנה שהתורה אסרה אותה עליו, זרעו התחלל מקדושת הכהונה[2]. הנשים הפסולות לכהונה ובנן חללבנוסף לנשים האסורות להנשא לכהן ככתוב בתורה: "אשה זונה וחללה לא יקחו" וכן אשה גרושה, שהבן הנולד מהן מוגדר כחלל, מצינו הגדרות נוספות לנשים שבנן נפסל לעבודה כחלל, כגון, כהן שנשא גיורת - בנה חלל[3], וכן כהן שנשא 'שבויה' בנה חלל. בענין זה כתבו הראשונים, ששבויה "אסורה לכהן מפני שהיא ספק זונה, שמא נבעלה לגוי". עוד כתבו, ש"אם יש לה עד שלא נתייחד הגוי עמה הרי זו כשרה לכהונה"[4]. כך גם כהן שנשא חלוצה[5] הבן הנולד להם מוגדר כחלל, אך זאת מדברי סופרים[6]. איזהו כהן המוגדר כחלל?בנו של חלל גם הוא חלל כאביו, וכן בן בנו אף הוא חלל, וכך הלאה עד סוף כל הדורות. גם בתו של כהן חלל, הרי היא חללה. וכתבו הראשונים: "אי זו היא חללה? זו, שנולדה מאיסור כהונה [כלומר שנולדה מאשה האסורה לכהן]". עוד כתבו: "אחת מן הנשים האסורות לכהונה [כגון, גרושה] שנבעלה לכהן – נתחללה"[7]. כהן, שנשא אשה האסורה לו – לא נעשה חלל עקב כך, עם זאת, כל עוד נשוי הכהן לאשה זו, הרי הוא פסול לעבוד במקדש, עד שידור נדר שלא ישוב לחטוא[8]. מי שמוחזק ככהן כשר, לא יוגדר כחלל אלא אם כן העידו עליו שני עדים, שנפסל בנישואי הוריו[9]. מהלכות כהן חללהחלל נחשב כזר לכל דבר, בין לקולא ובין לחומרא: מחד גיסא, כהן זה אסור לעבוד במקדש, כמו כן, אינו אוכל תרומה ואינו אוכל חלה. מאידך גיסא, מותר לו להיטמא למתים וכמו כן רשאי לשאת גרושה[10]. חלל מדברי סופרים כגון בן חלוצה, נחשב כהן לחומרא, ולפיכך אינו עובד במקדש, מאידך, למרות שהוא מוגדר כזר אינו רשאי לשאת גרושה[11]. מדברי חז"ל והראשונים עולה, שחלל אינו יכול לדון דיני נפשות, שאמרו: "הכל כשרים לדון דיני ממונות... אבל בדיני נפשות - אין דנין אותן אלא כהנים לוים וישראלים המשיאין לכהונה"[12]. החלל מותר לשאת בת כהן, אבל ילדיו יהיו חללים, כאמור. חלל העובד במקדש במזיד – דינו כזר, והוא לוקה וחייב מיתה בידי שמים[13], ויש אומרים שאינו חייב מיתה, מפני שאינו כזר ממש[14]. כהן העובד במקדש ונודע שהוא חללמצאנו דין מיוחד בחלל, שכהונתו נמשכת גם לאחר שנודע פסולו כחלל. כגון, כהן ששירת במקדש, ולאחר תקופה מסוימת שהקריב על גבי המזבח, התברר, שהוא חלל, הלכה היא, שהקרבנות שהקריב כשרים[15]. הדבר נלמד מפסוק מיוחד, שנאמר על שבט לוי: "ברך ה' חילו ופועל ידיו תרצה"[16]. המילה "חילו" נדרשת – "אפילו חולין שבו תרצה"[17], כלומר, אפילו הכהנים המחוללים שבשבט זה – קרבנם רצוי בדיעבד. וכתבו הראשונים, שלא רק הקרבנות שהקריב הכהן בטרם נודע שהוא פסול כשרים, אלא גם אם המשיך הכהן להקריב על גבי המזבח לאחר שנודע שהוא פסול, קרבנותיו כשרים מן התורה, וזוהי משמעות המילים: "אפילו חולין שבו תרצה"[18]. מעולם ההלכהינאי המלך - מבני חשמונאי הכהנים – האם היה חלל?"מעשה בינאי המלך שהלך לכוחלית שבמדבר וכיבש שם ששים כרכים, ובחזרתו היה שמח שמחה גדולה, וקרא לכל חכמי ישראל. אמר להם: אבותינו היו אוכלים מלוחים בזמן שהיו עסוקים בבנין בית המקדש... העלו מלוחים על שולחנות של זהב ואכלו... ויאמר יהודה בן גדידיה לינאי המלך: ינאי המלך! רב לך כתר מלכות, הנח כתר כהונה לזרעו של אהרן! שהיו אומרים: אמו נשבית במודיעים [כרך של בית חשמונאי – הכהנים – היה, ושבויה פסולה לכהונה, שחזקה שנבעלה בשבי לגוי, ונשאה אביו [של ינאי] ונמצא [הבן] חלל]. ויבוקש הדבר ולא נמצא [והתברר שטהורה היא, כי הכהנים הבריחו אותה מן השבי]". קידושין סו, א. הערות שוליים
(מתוך: ויקימקדש מבית מכון המקדש) |
