עניין מיוחד שראו חז"ל בהצמדת ברכת 'גאל ישראל' שלאחר קריאת שמע עם תפילת שמונה עשרה. בירושלמי מובא הסבר שברכת הגאולה בה משבחים את ה' על ישועתו לישראל, דומה כנקישה בדלתו של מלך, ולכן ראוי שהאדם ישאר לפני קונו וינצל את העובדה שהמלך פתח לו כדי לבקש צרכיו.
מקובל בחז"ל כי עניין זה שייך בתפילת שחרית, וותיקין נהגו לשם כך לסמוך את קריאת שמע של שחרית לסוף זמנה העיקרי - הנץ החמה - שהוא גם תחילת זמן תפילה. כך יוכלו לסיים את ברכת גאל ישראל לאחר הנץ ולפתוח מיד בתפילה.
לדעת רבי יוחנן, עניין זה שייך גם בתפילת ערבית, והוא אף מגדיל לומר כי הסומך גאולה לתפילה בערב הריהו בן העולם הבא.
סמיכת הגאולה לתפילה צריכה להיעשות ללא הפסק בדבר אחר. לעניין זה, אמרו חז"ל כי ברכת 'השכיבנו' הנאמרת בערב לאחר גאל ישראל נחשבת כחלק מברכת הגאולה, ושהפסוק הנאמר טרם התפילה - 'ה' שפתי תפתח ופי יגיד תהילתך' - נחשב כבר כתחילתה של תפילה; שניהם אינם מהווים הפסק.
(כתב: אביעד שלמה מוריה)