ארץ ישראל מחולקת לאזורים הנבדלים זה מזה לעניין זמן ביעור פירות שביעית, שאם כלו הפירות של אחד המינים מאיזור אחד ואינם מצויים שם לחיות שבשדה, חייבים לבער שם את אותו המין גם מן הבית, אף על פי שעדיין מצויים פירות אלו בארץ אחרת.
האזורים הנבדלים הם: יהודה, עבר הירדן והגליל. ולכן, למשל, אם כלה ביהודה ולא כלה בגליל, בני יהודה מבערים, אבל בני הגליל אינם מבערים, וכן להיפך.
טעם חלוקה זו, כי ישנה מסורת בידי אבותינו שאין החיות שבאיזור אחד מתפרנסות מפירות שבאיזור אחר. משום כך קבעו חכמים לכל איזור זמן ביעור משלו, זמן שאינו קשור לזמן הביעור של חבירו.
יש אומרים, שנוסף על החלוקה הראשית לשלוש ארצות, קיימת חלוקה פנימית של כל "ארץ" לשלושה מחוזות. לדעתם, כילוי במחוז אחד מחייב לבער מיד באותו המחוז. ויש אומרים, כי על אף שאכן כל ארץ משלוש הארצות מחולקת שוב לשלושה מחוזות שאין פירותיהם כלים בזמן אחד, מכל מקום נחשבים כל שלושת המחוזות כארץ אחת לעניין זמן הביעור.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)