שדה שיש בה מטעי עצים.
בימים שנהגה תקנת "תוספת שביעית" (ע"ע) הותר לחרוש את "שדה אילן" רק עד חג השבועות, מכיון שהחרישה עד לפרק זמן זה מועילה לגידול העץ והפירות. חרישה מאוחרת יותר מזיקה לעץ ומנבלת את פירותיו, ובחרישתו נראה האדם כמתקן את השטח שבינות העצים לזריעה.
(מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)