תפילה בשפה הארמית, הפותחת במלים: "יתגדל ויתקדש שמיה רבא", שבה מקדשים את שם ה' ומתפללים ששמו יתגדל ויתקדש במהרה בפי כל באי עולם, שכולם יכירו במלכותו ויודו לשמו. ה"קדיש" הוא "דבר שבקדושה" שנאמר רק ב"מנין" (ע"ע), בנוכחות עשרה אנשים מגיל בר מצוה ומעלה, הנמצאים במקום אחד. על הנוכחים להתרכז היטב כדי לשמוע את מילות הקדיש מפי האומר, והם עונים בקול רם "אמן", "אמן, יהא שמיה רבה...". בחז"ל מובא ששכרו של העונה "אמן יהא שמיה רבה" בכל כח כוונתו, גדול מאוד וקורעים לו את גזר דינו. על חשיבותו של הקדיש בעיני ה' יעידו דברי חז"ל (ברכות ג, א): "בשעה שישראל נכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ועונין: יהא שמו הגדול מבורך, הקב"ה מנענע ראשו ואומר: אשרי המלך שמקלסין אותו בביתו". יש להזהר מאוד שלא לדבר באמצע קדיש. עוון זה הינו חמור מאוד. יש להשתדל למהר למקום שאומרים בו קדיש, כדי לשמוע ולענות: "אמן". קיימים סוגים שונים של קדיש: "קדיש יתום" - קדיש הנאמר על ידי יתום (או על ידי אדם אחר) לעילוי נשמת אדם שנפטר. במדרש מובא, שכאשר בן אומר קדיש על אביו או על אמו, מסייעת להם זכות זאת בדין של מעלה; "קדיש דרבנן" - קדיש הנאמר לאחר לימוד תורה שבעל פה; "קדיש תתקבל" - קדיש בתוספת המלים: "תתקבל צלותהון ובעותהון...", הנאמר בסיום התפילה. קדיש תתקבל נקרא גם "קדיש שלם"; "חצי קדיש" - קדיש המסתיים ב"דאמירן בעלמא ואמרו אמן". חצי קדיש נקרא גם "קדיש חסר"; "קדיש הגדול" - קדיש בנוסח מורחב, הנאמר בבית הקברות. (מתוך: אנציקלופדיה תורנית מרוכזת, מכון יסודות 03-5707894)